ביה"ד דחה את הערעור בעניין כניסה לישראל בניגוד לנהלי המשטרה

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של יציאה ללא היתר משטח צבאי סגור, ודינו נגזר ל-40 ימי מאסר בפועל, 500 ש"ח קנס, וכן לחודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים. המערער לא היה מיוצג בערכאה ראשונה, אולם מהפרוטוקול עולה כי ביקש להמשיך את הדיון בלא ייצוג, לאחר שהשופט הסביר לו את מהות ההליך. המערער העיד במסגרת הטיעון לעונש, ואף סיכם את טענותיו בטוב טעם. הערעור הינו על עצם ההרשעה, כאשר הסנגורית מלינה כנגד ההליך שבו נשפט המערער, בשיפוט מהיר, שעות ספורות לאחר שעבר את העבירה, מבלי שניתנה לו הזדמנות סבירה להיות מיוצג. לפיכך עותרת הסנגורית, בטענה עיקרית, כי התיק יוחזר לערכאה ראשונה, כדי שיתנהל מראשיתו כאשר המערער מיוצג. לחילופין מערערת הסנגורית על חומרת העונש ומבקשת כי יבוטל עונש התנאי, מפני שמשמעותו למעשה היא מניעת כניסה של המערער לישראל לתקופה שבין שנה וחצי לשנתיים, לפי הנהלים של משטרת ישראל. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בפסק הדין של בימ"ש קמא.

להשלמת התמונה אציין כי חרף העובדה שנגזרו על המערער 40 ימי מאסר בפועל, הוא לא ריצה את מלוא העונש, ונמסר לי כי שוחרר ממאסרו ביום הדיון, 24.06.07, היינו לאחר 26 ימי מאסר בלבד, מטעמים שלא הובהרו לי לאשורם.

אין ממש בערעור. לא הייתה כל מניעה לקיים את המשפט באותו יום, והשופט הנכבד קמא נהג כהלכה כאשר הסביר למערער את מהות ההליך. כאמור, נרשם בפרוטוקול כי לאחר ההסבר של ביהמ"ש  ביקש המערער להמשיך בדיון בלא ייצוג, ואין סיבה לפקפק בכנות בקשתו. מדובר בכתב אישום פשוט, בעבירה שאיננה מן החמורות, ובחומר ראיות מצומצם ובסיסי ביותר. כידוע, פעמים שיש יתרון למי שמסיים משפטו בהקדם האפשרי, ויש שהודאת נאשם בהזדמנות ראשונה משמשת כנימוק להקל עימו. חזקה על המערער כי שקל כראוי את מצבו בטרם הודיע כי הוא מבקש להמשיך גם בלא ייצוג, ובשים לב לרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה שבה הורשע המערער, גם לא ניתן לומר כי ביהמ"ש החמיר במשהו עמו. נהפוך הוא, העונש שנגזר עליו נוטה לקולא, והשופט הנכבד קמא ציין במפורש כי התחשב בעברו הנקי ובהודאתו בהזדמנות ראשונה. גם עונש התנאי שנגזר על המערער אינו חורג לחומרה.

טענותיה של הסנגורית אודות המשמעות שיש לעונש התנאי לעניין אפשרות הכניסה לישראל על פי נהלי המשטרה, הינן מתחום המשפט המנהלי, ופתוחה הדרך בפניה לבקש את הסעדים המתאימים במישור זה. בכל אופן, לאחר שבחנתי את טיבם של ההליכים שהתנהלו בבימ"ש קמא, באתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהליכים אלה. גם לא מצאתי כי נפגעה הגנתו של המערער במהלך משפטו. לפיכך לא מצאתי עילה להתערב בפסק הדין של בימ"ש קמא.

הערעור נדחה. 

ניתן היום, 5 באוגוסט 2007, כ"א באב התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: